בואו נדבר על זוגיות זה קצת רחב מידי. ניתן לדבר על תשוקה בזוגיות, על אהבה בזוגיות, על פריצת דרך בזוגיות, על איזונים בזוגיות, על הורות וזוגיות, על יחד בזוגיות ובדידות בזוגיות ועוד.

 

גם ללא שום הכרות מוקדמת אני יכולה לומר בוודאות שגם לזוגיות הייחודית והפרטית שלכם יש פנים רבות. פני הזוגיות כוללות את מה שכל אחד ואחת מאיתנו מביא/ה איתה/איתו כפרט וגם מה שנוצר בזוג שאנחנו. איך אנחנו משתקפים זו לזה, איך אנחנו נשברים זה בזו, איך אנחנו צוחקים זה עם זו, אוהבים זו את זה, שונאים זה לזו, חושקים זו בזה או לא חושקים זה בזו. 

 

בהכללה אולי ניתן לומר רק שיש בה בזוגיות תשתית משמעותית מאוד עבור רבים מהשותפים בה.

יחסי הזוג מייצרים פלטפורמה שעשויה לסייע לכל אחד מבני הזוג בהתמודדויותיו האחרות עם העולם הסובב אותו ועלולה להיות אבן נגף רצינית.

פעם מישהו אמר לי: 'כשנחמד לי עם אשתי הכל יותר קל לי וכשרע לי איתה הכל זיפת'. המעברים ממצב אחד למשנהו יכולים להיות מהירים ולא צפויים. הרבה פעמים אין שום תעודת ביטוח בנישואים.

 

יחד מתמשך מהווה אתגר התפתחותי לכל אחד מבני הזוג כפרט ולאפשרות לחיות ביחד בחוויה של זוגיות חייה שמתפתחת. אהבה, משיכה ותשוקה נתפסים בתרבות שלנו כרגשות טבעיים. התפיסה הנאיבית בתחילת הדרך היא חיונית אך יחד עם זאת קונפליקטים בזוגיות ובמיניות הם הכרחיים. האופן בו כל אחד מבני הזוג מתמודד איתם והאופן בו כל זוג מתמודד, יקבע אם הקונפליקט הוא נקודת מוצא להתפתחות אישית וזוגית או שהקונפליקט יוצר נדבך נוסף בנסיגה של כל אחד לתוך עצמו, ו/או מרחיב קרע בזוגיות, ו/או מגביר ניכור בזוגיות.

 

אני בוחרת בדף זה להתמקד בסוגיית הקונפליקטים המכבידה על  זוגות רבים.

אני אפרט ואתאר את הקונפליקטים הנפוצים בין בני זוג; אתייחס לאופן בו ניתן לנהל קונפליקטים באופן בונה ואסיים בהמלצות ביחס לשאלה: מתי כדאי לפנות לטיפול זוגי.

 

מה קורה לנו בזמן קונפליקט?

קונפליקט מעצם טיבו גורם להקצנת עמדות. כלומר בעת ויכוח כל בן זוג ייטה לקחת עמדה קוטבית ויתעלם מקולות פשרניים יותר בתוכו. מכאן שניתן להתייחס לעמדות הקצה של כל קונפליקט כשני קצוות של רצף. בין העמדות השונות של בני הזוג אשר מסמנות את קצוות הרצף, נוצר מתח. בירור הקונפליקט פותח בפני בני הזוג אפשרות לדיון ולמשא ומתן. מיקום הזוג על הרצף יקבע בהתאם לכוחות הפועלים ביניהם בברור הקונפליקט. התמודדות טובה עם אתגרי הזוגיות המודרנית דורשת מבני הזוג יכולת לנוע על הרצף בין עמדות הקצה ויכולת למקם את עצמם במקום על הרצף המבטא את עמדות שניהם. לפעמים המיקום יקבע או יהיה קרוב יותר לעמדת אחד ולפעמים לעמדת השני.

זוגות הממקמים את עצמם במרבית הקונפליקטים בנקודות קצה המשקפות את עמדת אחד מבני הזוג בלבד, מצמצמים לרוב את תחושת המרחב שלהם כזוג. צמצום המרחב הזוגי גורם לראיה חד מימדית של שאלות זוגיות ופוגע באפשרות של הזוג לחשיבה מורכבת המאפשרת התמודדות טובה יותר עם אתגרי הזוגיות.

הראיה שלנו ממחישה היטב מנגנון זה: רק ראיה בשתי העיניים מאפשרת ראיה תלת מימדית עם פרספקטיבה. כל עין רואה תמונה מעט שונה ודווקא השוני בין התמונות מייצר רמזים אשר המוח יודע לפרשם וליצור בעזרתם ראייה תלת מימדית. מבנה תלת מימדי הכרחי לזוגיות טובה. קיום מבנה תלת מימדי הוא אתגר קבוע בזוגיות היות שמשמעו הוא הכרה מתמדת בחשיבות קולו של האחר, גם כאשר קולו זר מאוד לתפיסתנו.

לדוגמא אני אתן דוגמא הממחישה את הכלל המופשט: אם נתיחס לקונפליקט נפוץ של "קירבה–מרחק" או במילים פשוטות הרצון להיות לבד מול הרצון להיות יחד, יש לשער שמי שרוצה להיות לבד יפסיק באותו זמן לשמוע את הרצון שלו להיות יחד, ומי שרוצה להיות יחד – יפסיק לשמוע את הרצון להיות לבד. כל אחד ינוע לעמדה קוטבית יותר מהעמדה בה הוא נמצא בנקודת הפתיחה.

התנועה בין יחד לבין לבד תשתנה בהתאם למתרחש בין בני הזוג. במקרה הטוב תהיה תנועה, במקרים פחות טובים בני זוג מתקבעים בעמדות נוקשות המקשות עליהם כפרטים ועל היחסים ביניהם.

 

מהם הקונפליקטים הנפוצים בין בני זוג ואיך הם מתבטאים בשגרת היום – יום? 

 

קונפליקט סביב קירבה – מרחק

 

הקונפליקט הזה נסוב סביב רצונות וצרכים לפרטיות ואינדיווידואליות של כל אחד מבני הזוג – נקרא להם "צרכי אני", לבין רצונות וצרכים של היחד – נקרא להם "צרכי אנחנו".

מקור המשיכה הרגשית והמינית בין בני זוג הוא במתח בין "צרכי אני" ל'צרכי אנחנו"/

בקצה של "צרכי אני" מופיעות תפיסות האומרות "אני מספיק לעצמי". בקצה של "צרכי אנחנו" מופיעות תפיסות האומרות "אנחנו תמיד יחד ותמיד אוהבים". בשני הקצוות אין חוויה שמשהו חסר. בראשון בגלל האשליה שאין צורך באחר; בשני בגלל האשליה שהאחר תמיד שם ואוהב.

אלא שכאשר אין חסר ואין הזדקקות לא נרגיש גם משיכה ואהבה.

 

איך מתבטא הקונפליקט סביב קרבה – מרחק ביום-יום?

אני מניחה שאצל כל אחד מאיתנו שהתנסה בזוגיות עולות מיד סיטואציות בהן רצינו להיות לבד ובן/בת הזוג רצו להיות יחד, וגם הפוך: כשאנחנו רצינו להיות יחד ובן/בת הזוג רצו להיות לבד. 

אני רוצה לתת כאן שתי דוגמאות שלכאורה הן סטריאוטיפיות ובכל זאת הן משקפות את המתרחש בלא מעט זוגות.

בדוגמא הראשונה האשה רוצה לשוחח, ליצור קירבה רגשית, ואילו הגבר רוצה לנוח ולהתמסר לעיסוקיו.

בדוגמא השניה: הגבר רוצה מין ואילו האישה רוצה לראות בשקט טלוויזיה, לקרוא, ללכת לישון...

אני בוחרת להתמקד בדוגמאות אלו היות שהן משקפות מגמה נפוצה שהאישה מחפשת יותר את היחד הרגשי המילולית ואילו הגבר את היחד הפיזי, המיני, יחד שיש בו עשיה. דוגמאות אלו משקפות את הנטיה לקצוות קוטביים. 

גברים ונשים כאחד זקוקים להיות ביחד ולהמצא לבד גם בחלק המיני וגם בחלק הרגשי (הרחבה על כך במאמר נפרד). לעיתים זוגות מפצלים בין שני הצרכים ולכאורה האשה בלבד זקוקה ליחד רגשי בעוד הגבר הוא לכאורה היחיד שחושק במין. מצב זה עלול להיות מתסכל מאוד עבור שני בני הזוג. המוצא ממנו טמון בהבנת השוני בין בני הזוג ומציאת דרכים לביטוי מיניות האישה ולביטוי הרגשי של הגבר.

 

קונפליקט סביב גבולות הזוגיות

 

קונפליקט זה מופיע לעיתים קרובות בזמני מעבר בזוגיות כלומר בתחילת הקשר, סביב החתונה, עם לידת הילד הראשון, בעת קנית דירה ועוד. המחלוקות כאן נסובות סביב השאלה של אוטונומיה של בני הזוג לעומת שיתוף או התערבותם של אחרים. לעיתים קרובות אין הסכמה בין בני זוג על מידת המעורבות של אחרים בתוך הקשר. אחרים לצורך הענין הם הורים, ילדים, חברים, ולפעמים גם קשרים מחוץ לנישואים – אבל זה סיפור אחר שלא יורחב כאן. 

כל זוג זקוק למרחב פרטי שהוא רק שלו. מרחב שיש לו ביטוי גם בחלל ובזמן. כלומר הקצאה של זמן בו בני הזוג נמצאים יחד,ללא נוכחות אחרים. אמר לי פעם בחור צעיר: "אני מבין שאני צריך לבנות קופסא וירטואלית שנהיה בתוכה רק שנינו". לעיתים בתוך המולת היום-יום, גידול משפחה, חברים ואירועים, זוגות נוטים לשכוח או לוותר על המרחב הפרטי שהוא רק שלהם. לפעמים זו אינה שכחה אלא סוג של התחמקות מאינטימיות המעוררת חשש מאי נוחות. קונפליקטים נוצרים כאשר קיימת אי הסכמה בין בני הזוג. למשל היא רוצה את אמה מאוד מעורבת ולו זה מפריע, הוא אוהב שבאים הרבה חברים והיא רוצה יותר זמן איכות ביחד, הוא אוהב את הילדים במיטת הזוג והיא רוצה את המיטה על כל שימושיה רק בשבילם, ועוד. גם כאן נוצר מתח חיוני בין שני קצוות: האחד מושך לעבר סגירות בלעדית של הזוג בתוך עצמו ואילו השני מושך לפתיחות מוחלטת. שני הקצוות כמובן לא יביאו לטוב. הקונפליקט ייצור מתח אבל יפתח אפשרויות לאיזונים משתנים בין פתיחות לסגירות, שיכולים לתרום בסופו של יום לחוויה טובה. 

 

קונפליקטים סביב שליטה

 

קונפליקטים סביב שליטה הם נפוצים מאוד ולעיתים קרובות מרים מאוד. סוגית השליטה מחזירה רבים מאיתנו באופן מיידי מאוד לשאלות של שליטה שנשארו רגישות מהילדות. בלשון של ילדים: "את/ה לא תחליט/י עלי" ומהצד השני כעס גדול על בן/בת הזוג כשאינם עונים על ציפיותינו.  

 

סוגית השליטה יכולה לעלות בשלושה מימדים:

האחד: הקושי לקבל את העובדה שאנחנו לא שולטים בבן הזוג, שיש לו חיים משלו, רצונות משלו, שהוא אינו זרוע מבצעת שלנו. החיים העצמאיים שלו לא רק שאינם בשליטתנו אלא הם יכולים להיות גם לא בידיעתנו. אני לא מדברת בהכרח על סודות אלא על עולם פרטי שבן/בת הזוג רוצה להשאירו ככזה בלי לחלוק אותו. 

השני: ההרגשה הלא נעימה שבן/בת הזוג משתלטים עלינו כאשר הם מפנים אלינו בקשות, מנסים ליזום שותפות, לפעמים אפילו כאשר הם מגלים עניין.

השלישי: חשש מאי שליטה בעצמנו, לא רק באחר, שהוא אולי החשש הגדול מכולם. 

 

הסוגיות סביב שליטה הן מקור לריבים רבים הנוגעים לשותפות בין בני הזוג:

ריבים על סדר, נקיון ואחזקת הבית רוויים לעיתים קרובות בשאלות של שליטה: האחד משתגע מכך שבת זוגו מפוזרת משום שבפיזור שלה היא אינה עונה על ציפיותיו. היא מקיימת אינדיבידואליות משלה שאינה לוקחת אותו בחשבון כלל. היא, מאידך, מרגישה מול בקשתו לסדר שהוא מנסה לשלוט בה ובמרחב המשותף, בלי להשאיר לה שום מקום לקיום עצמאי ולהשפעה על המרחב המשותף. 

 

ויכוחים או ריבים סביב החלטות הדורשות הסכמת שני בני הזוג לעיתים קרובות מסתבכים סביב שאלות של שליטה. במקרים אלו אובדת התפיסה שיכולים להתקיים בהסכמה שני קולות, שניתן לוותר על שלי בידיעה שבהמשך את/ה תוותר/י על שלך. במקום חוויה של וויתור תהיה חוויה של כניעה ובמקום ידיעה שהפעם בן/בת הזוג הלכו לקראתנו – תהיה חוויה של ניצחון או הכנעה. 

 

שאלות של שליטה ואי שליטה נכנסות בגדול גם למיניות שלנו. מיניות טובה דורשת איזון גמיש בין שליטה לאי-שליטה של כל אחד מהשותפים ובין בני הזוג.  זה נושא עצום שלא יורחב כאן. הרבה קונפליקטים במיניות מחדדים שאלות של שליטה: שאלות הנוגעות לתדירות הסקס מעלות מייד שאלות של שליטה: מי שולט במי? האם בן הזוג שרוצה סקס מנסה לשלוט בבן הזוג שרוצה פחות? או שבן הזוג שאינו רוצה סקס בעצם מכתיב לבן זוגו אם ומתי יהיה סקס? אצל זוגות רבים שני בני הזוג מרגישים במצבים אלה שבן זוגם מפעיל עליהם לחץ של שליטה, ולרוב הם יתגוננו בפני הלחץ.

מאבקים של כח ושליטה מתערבים גם באופן בו זוגות מקיימים יחסי מין; מאבקים מתעוררים סביב השאלות של איפה נוגעים, מתי נוגעים, איך נוגעים, איך מתנשקים, איך מגרים ועוד. 

 

קונפליקט של יצירתיות ושינוי לעומת ביטחון

 

זוגיות טובה תנוע על הציר שבקצהו האחד ישנה השתנות מהירה של כל אחד מבני הזוג ושל המתרחש ביניהם. בקצה השני של הציר נמצאת תחושת ביטחון מלא ויציבות מוחלטת. 

השתנות ללא בקרה תביא את הזוג לזעזועים גדולים מידי שיהיה קשה להתמודד איתם ברמה האישית והזוגית.

חיפוש בטחון מלא יביא להתקבעות, להדחקה של חלקים לא נודעים בזוגיות, ולאיבוד החיוניות. 

 

איך מתבטא הקונפליקט ביום – יום? 

התאהבות ותחילת קשר מלווים בדרך כלל ברמה גבוהה של אי וודאות המלבה את אש האהבה והתשוקה. לאורך זמן קשה לשאת רמה גבוהה מאוד של אי ידיעה כאשר ליבנו פתוח לאחר/ת.  כדי לצמצם מעט את הסיכון זוגות מתחילים לייצר הרגלים ודפוסים ייחודיים המספקים להם ביטחון באהבתם, ומדגישים את העובדה שהם חולקים עולם פרטי המיוחד רק להם. דוגמאות: שפה פרטית המתבטאת בשמות חיבה פרטיים, מילים יחודיות, קודים משותפים; צורת התקשרות קבועה – איך פונים ואיך עונים; חלוקת תפקידים קבועה; התיחסות צפויה וקבועה לנושאים שונים ועוד. ביסוס מידה מסוימת של ביטחון הוא הכרחי לתפקוד וליצירת הרגשה טובה בזוגיות. חווית המוכרות, הידיעה וההמשכיות הכרחיות ליצירת שיווי משקל רגשי.

הקושי נוצר כאשר דפוסים מתקבעים באופן נוקשה. התקבעות מתרחשת כאשר כל בן זוג מניח שהוא מכיר את בת זוגו; כאשר נוצרת אשליה שהכל ידוע מראש. התקבעות נוקשה מדכאת את הרגשת השמחה, היצירה, התשוקה וגם האהבה בזוגיות. 

 

קונפליקטים סביב הורות

 

הורות משותפת היא אתגר עצום. לא ארחיב עליה כאן את הדיבור, אלא רק אציין שכל בן זוג מביא עמו תפיסות שהתגבשו בו במהלך חייו, ושניהם אחראים לגידול ילדיהם. כל זוג ופתרונותיו הייחודיים לקשיים בשיתוף הפעולה ההורי בזוגיות. הקונפליקטים בהורות משותפת נוגעים לקונפליקטים סביב שליטה, לקונפליקטים סביב יחד ולבד, לעמדות בנושאים של חינוך, לגבולות בתוך המשפחה ובין המשפחה הגרעינית לסביבתה ועוד... 

קונפליקטים זוגיים ישפיעו רבות על קונפליקטים בהורות וגם ההיפך: חילוקי דעות ביחס להורות ישפיעו על קונפליקטים בזוגיות.

התמודדות עם קונפליקטים סביב הורות יכולה להיות הזדמנות מצוינת להתפתחות של כל אחד מבני הזוג ולהתפתחות הזוגיות. 

 

מה עוזר להפוך קונפליקט לקונפליקט בונה?

אני אציע כאן מספר אפשרויות שיכולות להועיל, רובן אינן כללים אלא נקודות להתייחסות שמניסיוני מסייעות.

המפתח לפתרון קונפליקטים הוא יכולת ההקשבה לאחר ולעצמך.

 

מה מסייע להקשבה?

 

פינוי זמן ומקום נוחים לדיבור – לצורך ברור יעיל של נקודות קושי המעוררות מחלוקת נחוץ לפנות מסגרת זמן פרטית לבני הזוג המיועדת לברור המחלוקת.

 

דיבור כל אחד ב"תורו" – כלומר אחד מדבר והשני לא מתפרץ לדבריו. זאת צורת התיחסות מלאכותית במידה מסוימת אבל מועילה מאוד. בעת ויכוח אנו נוטים להתרכז בתשובותינו לזולת ולא בדבריו. נטיה זו מביאה לפינג-פונג של תשובות המביא בדרך כלל להסלמה, ללא אפשרות להבנה חדשה על האחר. כאשר כל בן/בת זוג יכולים לדבר ללא הפרעה ואחר כך להתאפק ולהקשיב בלי להכנס לדברי בן/בת זוגם – תפתח מעט האפשרות לשמוע בדברי השני דברים שונים מאלה שהנחנו מראש, אולי תהיה הבנה קצת אחרת.

 

מיקוד – בעת ויכוח אנו נוטים להתפזר אסוציאטיבית לדברים נוספים שהכעיסו אותנו. הפיזור מייצר "ערמת בעיות" אשר מגבירה הרגשה של כעס, עלבון וחוסר אונים. מיקוד יכול לסייע לתפיסה עניינית יותר של המחלוקת, גם במחלוקות קשות ולעזור להגיע לסיכום, או להבנה.

 

המנעות מהכללות והקצנות – בזמן כעס ועלבון הנטיה הטבעית היא להקצין, אנחנו נזכרים בכל הפעמים שבן הזוג תיסכל אותנו ובדרך כלל שוכחים באותו רגע נקודות זכות גם בתחום הספציפי שסביבו נוצר הכעס. זה מתבטא באמירות כמו "אתה תמיד...", "את אף פעם לא...". הקצנות מביאות להסלמה בכעס ובפגיעה. אפשרות להתיחסות לנקודת המחלוקת הספציפית ואם ניתן עם איזכור של נקודות זכות של בן הזוג, יכולים לתרום רבות להבנה.

 

חשיבה ביחד ולחוד – נקודה זו היא חשובה ביותר וזוגות רבים נוטים להתעלם ממנה. בזמן ריב או מחלוקת יש לנו הזדמנות לשמוע את השני/ה אבל אין לנו אפשרות לחשיבה בלעדית עם עצמינו. כפי שנאמר קודם במחלוקות יש נטיה של כל בן זוג 'לקחת צד'. חשובה מאוד השיחה בין בני זוג על מה שמעורר כעס, או מחלוקת, עם הקשבה ככל האפשר לדברי בן/בת הזוג. חשוב לא פחות העיבוד של כל בן זוג בינו לבינו את מה שנאמר בשיחה המשותפת. הנטיה הטבעית לאחר ויכוח היא להמשיך לכעוס ולהצדיק בינינו לבין עצמנו את העמדות שביטאנו בויכוח. אם אנחנו מסוגלים, כאשר אנחנו חושבים על הדברים בינינו לבין עצמנו, לקחת את דבריו של בן הזוג בחשבון – יכולה להתפתח הבנה אחרת של הדברים. הבנות חדשות מחלצות את בני הזוג מתקיעות. עם ההבנות החדשות אפשר לחזור לשיחה המשותפת. העיבוד הפנימי של המחלוקת דורש אימון ומשמעת פנימית, היות והוא מנוגד לדפוסי החשיבה וההתנהגות הנפוצים. יחד עם זאת מועילה מאוד האפשרות לחשוב על  נקודת המבט של השני גם כשהיא סותרת את עמדתנו. 

 

עוד תורם מאוד: זמן שבני הזוג מקצים רק לעצמם, לבילויים יחד, לעשיה משותפת, להנאה מסקס.

 

כלל חשוב מאוד בזמן מחלוקות ובריבים:

כבדו בדיבור את בן/בת הזוג. לעג, בוז, הגחכה של השני מביאים להסלמה קשה בריב, לפגיעה. במחקרים נמצא קשר בין לעג ובוז בהתיחסות בני זוג זו לזה לבין פרידה וגירושין.

 

מתי כדאי להעזר בטיפול זוגי

 

לפעמים נחוצה עזרת מטפל זוגי כדי לאפשר התמודדות טובה יותר עם מחלוקות וכעסים כדי להחלץ מנקודות של תקיעות. אני ממליצה בכל המקרים לפנות לעזרת מטפל זוגי-מיני שמסייע לראות תמונה מקיפה יותר.

 

• כאשר נוצרת הצפה של כעסים והרגשה שכל כעס רק מדרדר את היחסים ומגביר את הפגיעה יתכן שכדאי לפנות לעזרה.

• כאשר ישנה הרגשה של תקיעות עם הרגשה שכל מה שנאמר או נעשה לא יביא לשינוי – כדאי לפנות לטיפול זוגי.

• אם נוצר ריחוק בגלל התיאשות משינוי ודועך הרצון לקרבה – רצוי מאוד לפנות לטיפול זוגי.

• המצבים בהם נוצר ריחוק מיני – כדאי לפנות לטיפול זוגי–מיני. ריחוק מיני מבטא פעמים רבות כעסים שאין גישה אליהם בין בני זוג.

• אם יש שיעמום בזוגיות זה הרבה פעמים נורית אזהרה שכדאי להתיחס אליה ולפנות לטיפול זוגי.

• אם הזוגיות מהווה מקור קבוע של תסכול, כעס וכאב – מאוד כדאי לפנות לטיפול זוגי.

• כאשר הריבים מסלימים למילות גנאי ולפגיעות מילוליות  - הכרחי לפנות לטיפול זוגי.

• כאשר עולות מחשבות רציניות על פרידה – כדאי לפנות לטיפול. 

 

בהצלחה!